שם: בן רביד

גיל: 24

עיר מגורים/ עיר ילדות: קריית ביאליק

מקצוע ועיסוק עכשווי: שחקן, מתמחה במשרד משפטים, רכז פרויקטים במרכז צעירים קריית ביאליק ופעיל פוליטי-חברתי בקריה.

איפה אני תופס אותך? בשעת בוקר מוקדמת אחרי אימון ריצה ולפני יום מלא בפגישות וחזרות (ל"גריז") בתל אביב.

משהו שמעטים יודעים עלייך: אני רבע רוסי, ופעם הייתי בלונדיני וג'ינגי (תאונת צבע בשיער בפורים).

איך אתה אוהב להעביר את השבת? להתנתק מהפלאפון כמה שאפשר, לקחת הכל באיזי, לטייל עם החברה, המשפחה וחברים.

מה עושה אותך מאושר? נעים בגב, ארוחה טובה וחופשה.

איזה תכונה הייתי רוצה לשנות ואיזה לשמור? למרות שאני בן אדם עסוק ואני נוגע בהרבה תחומים שונים, יש בי טיפת עצלנות וזאת תכונה שהייתי רוצה לשנות. תכונה שהייתי רוצה לשמור היא מודעות עצמית גבוהה. אני מתחשב מאוד בכל מי שבסביבי. זה בא לידי ביטוי בכביש, בתור לקולנוע, ברחוב ובכל מקום אחר. אם יותר אנשים היו מודעים לעצמם ומנומסים יותר ומכבדים את האחר, יכול היה להיות פה נעים יותר.

שקיעה או זריחה? שקיעה, למי יש כוח לקום כל כך מוקדם?

ים או בריכה? רק בריכה, פוחד מהים.

טלוויזיה או מחשב? טלוויזיה, אפילו שהיום הם כבר באים ביחד.

געגועים עזים לתקופת היסודי או התיכון? התיכון, הייתי חוזר לשם ועושה הרבה דברים אחרת.

חברים או משפחה? חברים הם משפחה. ואם הם לא, אז משפחה ;)

סרט או סדרה בכיכובך? סרט נראה לי מעניין יותר.

פרויקט השואה שאני לוקח בו חלק: זהו פרויקט תיעוד גדול שאני מתכנן. אני כותב 50 שאלות מנחות ושואל ניצולי שואה. כל ניצול שואה יגולל את סיפורו ומורשתו דרך אותן שאלות. הרעיון הוא לנסות לבנות תוכנה כלשהי או אפילו עמוד פייסבוק בו ילדים, נוער ואפילו מבוגרים יוכלו לדמות שיחה עם אותו ניצול שואה. ללחוץ על שאלה - ולקבל את התשובה. מעבר לתיעוד הדור שהולך לנו יום יום שעה שעה, מדובר פה במיזם הנצחה ענק שיכול לגדול ולהגיע למימדים מדהימים. הפרויקט כרגע בשלבי פיתוח.

מה גרם לי לעשות את זה: כל המשפחה של סבתא שלי נספתה בשואה. סבתא שלי היא ניצולת שואה. בכיתה יא' יצאתי למסע לפולין, גם אבא שלי התלווה, ומצאתי שם את המצבה היחידה שמסמלת איפה נרצחה המשפחה של סבתא (מחנה טרבלינקה בפולין). הייתי הראשון שדרך על האדמה המקוללת וקרא קדיש לזכר המשפחה. לאחר המסע זה נהפך להיות מפעל חיי. לקחתי חלק בהקמת אתר הנצחה ולמידה לשואה, חי את זה יום יום, תורם כספים לפי יכולתי לעמותות שונות ובתקווה להוציא את פרויקט התיעוד לפועל.

"לא אוהב את התלונות של אנשים על התייחסות הממשלה לניצולי שואה. נכון.. זה כואב, זה לא צודק, אבל גמרנו לבכות והגיע הזמן לעשות כי אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר. לכל אחד יש את היכולת - רק צריך לקום ולעשות."

מה מעצבן אותך: חוצפה ישראלית, משתגע מזה.

בשורה משמחת שקיבלתי לאחרונה: התקבלתי למחזמר גריז כתפקיד ראשי - דני זוקו.

מאכל אהוב: גלידה, שוקולד ופירות. הייתי רוצה לחיות על זה כל היום אבל.. בעייתי.

חג מועדף: יום העצמאות.

שאיפות בנוגע לקריירה: אחרי עוד כמה סדרות וסרטים הייתי רוצה לכתוב ולביים.

מה החלום הכי גדול שלך: להיות שגריר ישראל באו"ם. עובד על זה יום יום.

איך אתה מגדיר את חווית גאליס: ברמת היצירה - בית ספר. בגאליס אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להביא את התוצר האיכותי ביותר. לא היו הרבה סדרות ילדים ונוער בארץ, בה דמות עוברת תהליכים עוצמתיים עם עצמה. וככה אני עובר עם אודי. ברמת החשיפה - זה נעים, זה כיף, זה חוצה גבולות לפעמים, אבל גם זה חלק מהעניין.

עם מי אתה בקשר מהשחקנים ומדוע: ברמה האישית אני בקשר טוב עם מיטל מיכאלי, רוני דלומי, נווה צור ומייקל לואיס. את שאר השחקנים אני פוגש מידי פעם באירועים שונים כמו הופעות והשקות. תמיד כיף להיפגש.

מקרה מוזר שנתקלת בו בעקבות השתתפות בסדרה: פעם אחת הייתי בחופשה עם החברה שלי באילת, היו סביבנו כמה ילדים שהצטלמו איתי, ופתאום הגיע זוג מבוגר יחסית וביקש תמונה. ישר נכנסתי לפוזיציית תמונות מעריצים, חיוך גדול על הפנים, רק שהזוג עמד מולי מחובק וחיכה שאצלם אותם. אז לא כולם רואים גאליס ;)

טיפ לגולשינו לחיים טובים יותר: אם תרימו לפעמים את העיניים מהפלאפון, תראו עולם יפה יותר. אולי אפילו כמה מכוכבי גאליס לידכם ברחוב :)

>> כבר הצטרפתם לעמוד הפייסבוק הרשמי של בן רביד?