מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בן אדם מבולגן. את העטים החדשים והמגניבים שהייתי קונה כל שנה לבית הספר הייתי מאבדת אחרי שבועיים, חצי מהבגדים שלי היו באופן קבוע על השידה או על הקצה של המיטה ובעת מצוקת זמנים גם על הרצפה והפתרון של אמא שלי (שכבר התייאשה מלנסות לחנך אותי להיות נערה מסודרת) היה לסגור את הדלת של החדר שעושה בושות לשאר הבית.

עוד בערוץ האופנה של פרוגי:

• טרנד השבוע: כובע הקסקט הוא הכובע הרותח של העונה
• 10 הדוגמניות עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם לשנת 2017
• ספורטיביות מתמיד: הכוכבות שעיצבו בגדי כושר

אני אפילו לא יכולה להאשים את הגנים בכאוס הזה. שני ההורים שלי מאוד מסודרים וגם אחיותיי הגדולות אף פעם לא היו "בלאגניסטיות". להפך, הן תמיד שמרו על סדר מופתי של הספרים והמחברות ואוסף בועות הסבון שלהן הונח באופן מושלם על המדף. אגב, כשהן גדלו הן הסכימו להעביר אלי את אותו אוסף נחשק ולמרות ששנים חלמתי עליו, תוך כמה חודשים כבר לא היה זכר לאף בועה.

 

ואם לא מספיקה התכונה הלא מועילה הזו, הרי שהתחביב השני שלי הוא אגרנות! והשילוב של שניהם ביחד, איך נגיד, הוא לא אידיאלי. עם השנים חשבתי שהעניין ישתפר כי הרי התבגרתי, אני קונה פחות ואני בן אדם אחראי. אבל איכשהו, מתישהו הבלאגן מתגנב בחזרה לחיים והחדר שעמלתי כל כך על סידורו מקבל "קישוטים" בכל פינה של אקססוריז שהשארתי בחוץ, מטריה שתליתי, המסגרות לתמונה שיום אחד אשתמש בהן ועוד דובי חמוד ועוד דובי חמוד עד שהחדר כבר סובל מפיצוץ אוכלוסין. ובאמת שניסיתי! אבל כנראה שיש תכונות שפשוט אי אפשר לשנות. זאת לא תבוסתנות מה שאתם קוראים פה, זה לא שהתייאשתי, בגלל שעובדה - עדיין לפעמים נכנס בי הג'וק לעשות סדר בכל הבלאגן ולהפוך את הדירה שלי למדוגמת כמו הקטלוג של איקאה. מה לעשות שבבית אין הנחות והכל שב בסוף לקדמותו.

ובכל זאת, יש תחום אחד שבו הסדר תמיד נשמר - העבודה שלי. אביזרי הצילום תמיד מסודרים ובמקום, רשימת המטלות שלי סופר מאורגנת ויעידו הקולגות שלי עד כמה אני פדנטית בכל הקשור לצילומים. אני בטוחה שיש לזה הסבר פסיכולוגי כלשהו, אבל אם מישהו מכם מצליח לעלות עליו לפניי, אז בבקשה תשתפו כדי שאוכל ליישם אותו גם בחיי הפרטיים.

ועכשיו תסלחו לי, אני חייבת ללכת לסדר את ערימת הבגדים שהשארתי על הספה בסלון לפני שעומריקו יעלים אותם כמו שהוא איים עלי אתמול.