שמתי לב שבקרב חלק מבני הנוער היום - לא להיענות לאחת או יותר מהמוסכמות החברתיות שאליהן רוב החברה כפופה כיום, נחשב כמעשה אאוטסיידרי ומוזר. כמו שאני רואה את זה, החברה היא תור אחד וארוך שבו כולם עוקבים אחד אחרי השני במסלול מסויים - מסלול שכל מי שלא הולך בעקבותיו, צפוי להיות לו קשה במיוחד. אני לא אשקר ואני אודה שאני גם מקפיד לעקוב אחרי המסלול הזה, אבל מדי פעם אני בוחן את עצמי ויוצא מהזרם הקבוע הזה ומנסה את הדברים בדרך אחרת, בדרך שאני רוצה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חוזרים לילדות: שירי הילדים האהובים על הסלבס
• שיעורים לחופש: אלו הסרטים שאתם חייבים לראות הקיץ
• הקיץ של אריאל: הטיפים של הכוכב לבילוי בקיץ

ללכת לקולנוע זה אחד מתחביבי הפנאי של כל בן נוער (ובכלל של כל בן אדם). ובצדק, זה מרגיש טוב להתלבש יפה, לקחת חבר/ה טובים, להתפנק על פופקורן חם מלוח וטעים, כוס שתייה - ולהתענג על כיסא נוח מול סרט טוב שמוקרן על מסך ענק ואיכותי. פשוט חוויה. זו מסורת חברתית קבועה כזו, שבדרך כלל כל הפרטים בתיאור שתיארתי למעלה מתקיימים כולם. אבל אי פעם שאלתם את עצמכם - מה יקרה אם אני אלך לקולנוע ואראה סרט לבד? אז אני יכול להגיד לכם שאני אישית עברתי את "טבילת האש" ומבטיח לכם שגם אם תלכו פעם אחת לבד, העולם לא יקרוס ואתם לא תהיו מנודים לכל החיים.

כששאלתי את חבריי בני הנוער אם ללכת לבד לסרט זו אופציה עבורם, הרוב ענו שלא. "כי תכל'ס, מי רוצה ללכת לבד לסרט - זה מוזר, משעמם ולא כיף". אמרה לי מישהי. וזה באמת עלול ליצור מצב לא נעים, ללכת לבד לקולנוע ושכולם יסתכלו עליכם מוזר, ואתם תשבו לבד בכיסא בזמן ששאר האנשים יושבים בזוגות ונהנים זה מזו. מצב לא נעים ואפילו משפיל. אבל מי אמר שזה חייב להיות ככה?

לפני כחצי שנה התחלתי להתעניין בעניין של ללכת למקומות לבד, הלכתי פעם אחת למסעדה לבד וזה לא היה כזה נורא. להפך, זה היה באיזשהו מקום מרגיע יותר, בלי הלחץ והמחויבות לענות למישהו ופשוט להנות מהשקט ולאכול. ואז זה הגיע לקולנוע, היה סרט שממש רציתי ללכת לראות אבל לא היה לי עם מי ללכת, אז נוצר מצב שלא הלכתי. והיום בדיעבד, אני מצטער שלא הלכתי רק בגלל שפחדתי לצאת שונה. ומי בכלל אמר שללכת לסרט לבד זה מוזר? 

אני עובד כקופאי באחת מרשתות הקולנוע ואני מוכר כרטיסים להמון אנשים שהולכים לבד לסרטים - זה נורמלי לחלוטין. זה שאנשים אומרים שללכת לסרט לבד זה מוזר ובודד זה לא בהכרח נכון, אפילו אנשים עם המון חברים צריכים לפעמים את הלבד שלהם ועושים דברים לבד. ולגבי הפחד מאנשים אחרים שיסתכלו עליכם באולם וירחמו עליכם? התשובה היא שלא יסתכלו עליכם, לא יהיה להם אכפת מכם כי הם באו לראות סרט ואם הם מסתכלים עליכם, אז תחייכו אליהם חזרה ותהנו מהסרט. אתם לא חייבים לתת סיבה למה אתם הולכים לבד, זה אפילו מעיד עליכם שאתם יותר בוגרים נפשית ולא נכנעים למוסכמות מיותרות של החברה.

אז כמו שאמרתי, כבר יצא לי ללכת לסרט לבד, וזה לא היה כזה נורא. החוויה הזאת שלי קרתה בסרט "לסדר את אמא" שהיה נראה לי מעניין, קניתי כרטיס, נכנסתי לאולם לבד, והתיישבתי כשלא מימני ולא משמאלי מישהו אחר- ופשוט נהנתי מהסרט. ובדיעבד אני יכול להגיד לכם, שהיו רגעים מסוימים שנהנתי יותר מאשר הייתי הולך עם חבר. שברתי את המוסכמה החברתית, וזה הרגיש פשוט מצויין.

"העולם הוא ציור שונה שכל אחד מצייר בצבעים שלו" אמר פילוסוף ידוע- והוא צדק. למה שאנחנו נהיה כפופים למחשבה של מישהו אחר שאנחנו לא מסכימים איתה? למה שלא תלכו לסרט או מסעדה לבד ותהנו מזה, מבלי לקחת בחשבון מה אחרים חושבים עליכם. אם אתם אוהבים את זה, אז לכו על זה. תעשו מה שטוב לכם (כל עוד זה לא פוגע באחרים). יש סרט טוב שאתם רוצים לראות ואף אחד לא רוצה לבוא אתכם? תנסו ללכת לבד פעם אחת, ייתכן ואפילו תהנו יותר.