אהבה ראשונה זו חוויה עוצמתית ולרוב מאכזבת. להיות נער הומו בן 14 שעדיין נמצא עמוק בארון לא משפר את המצב. הנער הסכים לשתף אותנו בספור האהבה הראשונה שלה.

האם היית חבר של אותו בחור שהתאהבת בו? אם כן, תספר כיצד זה השפיע.

כן היינו חברים במשך שנתיים, ובכיתה ט', הוא התחיל ללכת למכון כושר והתפתח גופנית, נהיה יותר ויותר מושך ולכן באותה תקופה התחלתי להימשך אליו מינית.

עוד במדור היחסים והאהבה של פרוגי:
• מה הדבר הראשון שתראה באדם?
• קבלו: פדיחות שקורות בדייט ראשון
• איך לא תפשלו בדייט הראשון?

הלכנו יחד לחדר כושר והמשכנו להיות חברים טובים כמו מקודם, אבל זה הרגיש לי כאילו מצד אחד זו הייתה חוויה גברית ללכת עם החבר הכי טוב שלך למכון כושר, הרגשתי טוב עם עצמי, אבל מצד שני היו לי רגשות שהייתי מנסה להדחיק – את המשיכה שלי כלפיו.

אני חושב שאם לא הייתי מנסה לגשש בחשכה אולי החברות שלנו הייתה יותר נוחה וקונבנציונלית, אבל אני לא מתחרט על זה, כי הפתיחות שיש בינינו היום נובעת מהרבה חוויות שעברו יחד, כולל החוויות האלו. בכללי למדתי איתו איפה הגבול, ושצריך להפסיק להיות נואש ולהתנהג עם סטרייטים כמו שמתנהגים עם סטרייטים, וכשאני אפגוש מישהו הומוסקסואל רק אז אני אוכל להתנהג בצורה אחרת, המערכת יחסים תהיה שונה לגמרי.

האם ניסית להסתיר מפניו את הרגשות שהיו לך או ההפך לרמוז לו?

החבר שהייתי מאוהב בו היה מאוד פתוח, הרבה יותר מסטרייטים אחרים שהכרתי. הייתי מנצל את הפתיחות שלו בלי לדעת אם הוא הומו או לא. מצד אחד הוא הציג את עצמו כסטרייט גמור, אבל מצד שני הפתיחות שלו גרמה לי לחשוב שאולי הוא כן נמשך לגברים. הייתי מנסה לתת לו סממנים ממש עדינים, כך שאם יש מצב שהוא הומו אז הוא יבין את הרמז ו"יזרום" איתי, אבל מצד שני לא רציתי שהרמזים שלי יהיו בוטים מדי בשביל שאם הוא סטרייט מוחלט שלא ידחה מההתנהגות שלי, יבהל או לא ידע איך להתמודד עם זה. היו רגעים שהוא היה מראה לי שהוא ממש סטרייט, כאשר הוא היה מדבר איתי על בנות, ואז הייתי מרגיש שהצ'אנס שלי אבד.

מצד שני בן אדם תמיד יכול להיות ביסקסואל אז עדיין לא וויתרתי לגמרי. היינו חוזרים יחד הביתה, בין אם זה מבית הספר או מיציאות והיינו חולפים על פני הבית שלי וממשיכים ללכת אל הבית שלו. הייתי עושה את זה בכוונה כדי להשיג עוד רגעים איתו, בעיקר שאנחנו לבד.

אחרי שהיינו עוברים את הבית שלי היינו מתפצלים מהחברים האחרים והולכים רק שנינו. היה לנו עומק שלא היה לי עם חברים סטרייטים אחרים ולדעתי גם הוא הרגיש באותה צורה. כשהיינו מגיעים לבית שלו הייתי מתעקש שלא ניפרד עם כיף אלא שנתין חיבוק ארוך בשביל שאני אקבל כמה שיותר ממנו והוא כן נתן לי לחבק אותו, אז עשיתי את זה.

האם לפני כן ידעת שאתה נמשך לגברים ואם כן, ממתי?

בטח, תמיד כששואלים אותי את זה אני חושב שאם הייתי חי בעולם אוטופי ולהיות הומוסקסואל היה מקובל, הייתי בטוח לגבי זה כבר מגיל 5. יש לי זיכרונות מהגיל הזה לגבי ראייה שונה על גברים. זה עדין לא משיכה, אבל זו כן סוג של הערצה כלפיהם. זה עשה לי טוב בעיניים לראות בנים, מאשר לראות בנות.

האם הייתה לו חברה? האם הרגשת קינאה ביחס שלו לבנות או בנים אחרים?

היו לו קטעים עם בנות. מצד אחד הייתי מפרגן לו, ושמחתי מכל הלב על כך שהוא מתפתח חברתית עם בנות. מצד שני הייתי רוצה גם יחס כזה. היחסים שלנו היו הרבה יותר עמוקים מיחסים שהיו לו עם בנות, אבל עדיין רציתי שהוא יעשה איתי צעד קדימה ולא איתן.

עם חברים אחרים החברות שלו הייתה הרבה יותר גברית - משחק איתם כדורסל ופיפה בעיקר, ולמרות שידעתי שהחברות שלי איתו מיוחדת, קינאתי לא ביחס שלו לחברים האחרים, כיוון שידעתי שהוא לא יהיה במערכת יחסים, אלא בחברות הגברית שהם חלקו יחד. לשחק איתם במשחקי כדור עם אופי גברי ולעשות ספורט (זה דברים שגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליח לגרום לעצמי להתחבר אליהם).

היו לי חששות ודאגות לגבי הגבריות שלי בגלל הסטראוטיפ שהומואים הם נשיים וגם בגלל שזה באמת האופי שלי- יחסית לאחרים אני לא מאה אחוז גברי, יש בי קצת צדדים נשיים.

סיפרת למישהו?

לא, אבל אני זוכר שתמיד הייתי מחפש באינטרנט - "מה הסיכוי שהחבר הכי טוב שלך הוא הומו?", "איך אפשר לדעת אם חבר שלי הוא גיי?"

כיצד התמודדת עם הרגשות? ניסית להדחיק?

השאלה האם הוא גיי תמיד הייתה לי בראש. מצד אחד כל מיני אירועים שהיו מאשרים לי או ההפך מראים לי שאני טועה. הם היו גורמים לי להמשיך לפתח את רגשות האהבה האלה, ולחשוב שיש איזה שהוא סיכוי שאכן יש כאן פוטנציאל למערכת יחסים. הרגשתי שהייתי צריך לחקור כמה שיותר – האם הוא גיי או האם הוא לא, ולכן לא הדחקתי.

עד כמה זה מפחיד אותך לעבור חוויה דומה לזו פעם נוספת? להתאהב בגבר סטרייט?

זה לא מפחיד אותי, כי זה לא יקרה עוד פעם. אני חושב שבאותה תקופה היה לי קשה לשלוט בעצמי, במניות שלי. לא פעלתי לפי הגיון, כיוון שהכול היה ראשוני. עוד לא הבנתי מה זה מערכת יחסים חד מינית נורמלית, לא הכרתי אף אחד שהוא גיי ומחוץ לארון. עכשיו אני יודע שאני יכול להיות במערכת יחסים רק עם הומואים, ואני צריך לדעת מראש שהם כאלו כדי לא לשחק באש. תמיד הגיוני שאכיר אנשים שהם ב"סימן שאלה" והיו יכולים להיות אחלה בני זוג, אבל פתחתי שליטה עצמית ואני מעדיף לא לקחת סיכונים.

באיזה שהוא שלב סיפרת לו לגבי הרגשות שלך כלפיו?

בקיץ של ט' יצאתי בפניו מהארון. בהתחלה הוא היה בשוק, הוא לא ידע איך להתמודד עם זה, אבל הוא שמר על ה"קול" שלו, על קור רוח. הוא אמר לי שהוא תמיד חשד שאני הומו. לא הייתי צריך לספר לו על זה, והוא חיבר את הנקודות והבין בעצמו את ההתנהגות שלי כאשר הייתי מחבק אותו, מנסה למצוא כמה שיותר קרבה גופנית - לא הייתי צריך אפילו לספר לו.

אבל לאחר כמה זמן הייתי מנסה להעלות את הנושא בצורה מעורפלת, שואל אותו אם הוא זוכר את ההתנהגות שלי וצוחק על כך שאני מרחם עליו שהוא היה צריך לעבור את זה כשהוא ביכלל סטרייט, והוא מצדו אמר שבכלל לא אכפת לו.

אתה רוצה לייעץ משהו לנערים הומואים שיקראו את הכתבה הזו?

תמיד בגיל ההתבגרות אנחנו מונעים על ידי הפנטזיות מניות, חשוב לא ליפול קורבן לפנטזיות האלה. אי אפשר לבנות על מזל שהחבר שלך ישאר להיות חבר טוב כמו מקודם, אי אפשר לצפות לתגובה מראש. אז אם יש לכם חבר טוב תנצלו אותו במובן ידידותי, אל תנסו להפוך אותו לרומנטי, מיני. לפעמים מערכת יחסים של חברים היא הרבה יותר משמעותית בשבילך מאשר מערכת יחסים רומנטית. כשתריב עם הבן או בת הזוג אתה יודע שמי שיהיה שם בשבילך זה אותו חבר טוב.

מה סוף הסיפור שלך?

לי אישית היה מזל, שהחבר הזה הוא באמת כזה חבר טוב ובן אדם פתוח וחכם, עד כדי כך שאני חבר שלו עד היום. אני יודע שהוא תמיד יהיה שם בשבילי.